"הוציאני תחת כנפך, אם ואחות
ותני לי לעוף הרחק, עם תפילותיי הנידחות
ואני
אעוף"
(פרפרזה מאת ליאת רוטנר על שירו של חיים נחמן ביאליק, "הכניסני תחת כנפך")
.
ואכן, בספר הזה, הגיבורה בת ה31 שגדלה בצילן של אמה ואחותה, הדורסניות והחזקות, מבקשת להשתחרר מכל הציפיות והמניפולציות שכלאו אותה כל החיים – ולעוף לחופשי עם אישיותה המיוחדת. הספר "תחת כנפך" הוא המיוחד, המרגש, העמוק והכואב יותר מבין כל ספריה של ליאת רוטנר, והוא מתאים לכל מבוגר שיש בו האומץ לצלול אל תוך עולם אפל של שבו מועצמים פחדינו הרגשיים הגדולים ביותר.
.
ליאת רוטנר מספרת על הספר
"ספר שמסופר מנקודת מבטה של בחורה על הספקטרום? את בכלל יכולה להיכנס לראש של מישהי כזו?"
אני זוכרת שכשכתבתי את הספר שלי למבוגרים "תחת כנפך" – סיפורה של מאי שמורגש לאורך כל הספר כי יש אצלה איזושהי מגבלה בתפקוד תקשורתי מבחינה חברתית, אף כי זה לא נאמר במפורש, והכל מסופר מנקודת מבטה – ידעתי שיש כאן סיכון כי אני בת 22 וכל ספריי הקודמים יועדו לתיכוניסטים. כשהספר יצא לאור והתקבל באהבה עצומה ובהתרגשות בלתי צפויה בקהל המבוגרים הישראלי, בעיקר הורים ומטפלים, הייתי המומה מהאינטנסיביות של תגובות הקוראים.
איך מרגיש אדם מבוגר שמעולם לא אובחן או קיבל עזרה לגבי קריאת המפה החברתית והציפיות ההתנהגותיות ממנו? שילדותו עברה עליו בייאוש ותסכול מהניסיון לרצות את אמו ואחיו החברתיים והדורסנים, הרואים בו עוף מוזר ומשליכים עליו הרבה מהבעיות של עצמם?
כמה קשה זה ללכת לאיבוד בעולם שבו אתה חש תחת מתקפות בלתי פוסקות של ציניות שאת שפתה אינך מכיר ורמזים חברתיים שכועסים עליך שאינך מבינם, וכשאתה מפגין את בורותך, אתה מתפרש כמתנשא או מנותק?
מאי אינה מבינה שהבנות בכיתתה לועגות לה כשהן מחייכות זו לזו, או שהמשחקים הדימיוניים שלה נחשבים מגוחכים, או כשהיא שואלת משהו תמים היא נשמעת מתנשאת. וככל שהיא מתבגרת היא ננעלת יותר בעולמה הפרטי, היכן שלא כועסים עליה כל כך כל הזמן.
הספר נפתח כשמאי כבר אישה בוגרת הגרה לבדה ועובדת כמעצבת גרפית, רוב הזמן בבית, אינה מחזיקה ברכב או במעגלים חברתיים צפופים ונמנעת מליצור אינטראקציות ארוכות עם אנשים. ואז ביום בהיר אחד היא מקבלת בדואר תיבה מסתורית שהייתה שייכת לאמה, שעליה לפתוח עם אחותה עמה לא דיברה שנים. היא יוצאת עם התיבה באוטובוס במסע אל אחותה, נאלצת להתגבר על פחדה מאנשים וממצבים שונים. מחפשת, מתקשרת, ובעיקר מופתעת מעצמה ומיכולתה להתמודד, וגם מטוב לבם של עוברי אורח אקראיים. תוך כדי המסע קדימה, אנו נסחפים גם במסע אחורה: אל זכרונותיה, אל סיפורי ילדותה, ונפרשת בפנינו תמונה בהירה ואפלה כאחד, על הסערות הרגשיות והבלבול והרצון לאהבה.
מה שהיה מדהים מכל זו התגובה של הקהל לצאתו של הספר. חשבו שזו סופרת אחרת. השוו את סגנון הכתיבה לזה של גדולים ממני, לסופרים בעלי ניסוח של שירה. זה היה מדהים ומרגש.
הספר "תחת כנפך" אינו קל, לא מבחינת הניסוח המורכב והשירי, לא מבחינת הסגנון של עירוב המחשבות והרגשות עם העלילה וגם לא מבחינה נפשית. הוא מעלה דמעות, מעלה כאב ופותח את הלב עד לנקודה הרגישה ביותר.
ודווקא משום כך הוא הספר היפה והטוב ביותר שכתבתי.
"תחת כנפך" – לרכישה דרך אתר ההוצאה לחצו כאן
קריאה לדוגמא מתוך הספר #1
קריאה לדוגמא מתוך הספר #2