מחבר: liatrotner

מתוך פוסט שהעליתי בפייסבוק, בעקבות אינסוף התבטאויות ידועות כמו "הנוער לא קורא בכלל" ו"הנוער רק בסמארטפונים": כמה זה מרגיז לפעמים… אך אני חייבת להמשיך ולנשוך

שבוע הספר בוטל בפריפריה ובערים רבות כמו פרדס חנה ויישובים רחוקים מהמרכז. אין תקציב להזמין סופרים, והם מתקוממים על מירי רגב ומדיניותה. אבל אני אוהבת

לא הכל אתם יודעים.   מאיה, בת 10, תלמידת סדנת הכתיבה שלי בנס ציונה, חושפת לכם מנקודת המבט של דמות אחרת, בתרגיל שעשינו "כניסה לנעלי

בעוד שבועיים יהיה לי יום הולדת. ומי היה מאמין שבגיל 30 אני אסתכל על הילדה שהייתי ואוהב אותה?…. . . בגיל 14 שיניתי את שמי

לליאת רוטנר, סיימתי לקרוא את תיכון ברנסון וזה היה ממש טוב! אני מתמכר לספרים שלך ממש בקלות ומתחבר לדמויות ממש טוב! מכיוון שהם היו בכיתה

16 שנה, 18 ספרים, ועדיין, בכל שנה בשבוע הספר – מחפשים הקונים מעבר לכתפי את "הסופרת ליאת רוטנר" שהבטיחו שתהיה פה לחתום על הספרים, ואינם

תסתכלו טוב בצנצנת בתמונה הזו. לא צילמתי בזמנו, הייתי יותר מדי נפעמת, אבל כך בדיוק נראתה הצנצנת שהחזיקה בידיה הילדה מהסדנה שלי במפגש הקודם, כשהמטבעות

הורה אחד חשב שזה יהיה חכם לתת לבתו (המתוקה עד מאוד!) להתקשר אליי בעצמה אל הטלפון הפרטי , כשאני בשיאאאא הלחץ והחומרים הנופלים על ראשי

כשהן ביקרו את סבתא בחודשים האחרונים לגסיסתה, מישהו היה צריך לומר לאמה של ארין: השאירי את הילדה בבית. ארין לא הייתה קטנה מכדי להבין שסבתא