מכתבה של דקל
"שלום ליאת, קוראים לי דקל לוי אני בת 14 ואני סיימתי לא מזמן לקרוא את הספר שכתבת "זאבים". אני מודה שלפי השם חשבתי שהתוכן יהיה
"שלום ליאת, קוראים לי דקל לוי אני בת 14 ואני סיימתי לא מזמן לקרוא את הספר שכתבת "זאבים". אני מודה שלפי השם חשבתי שהתוכן יהיה
עוד מכתב מחמם לב על "זאבים" – הפעם מגילי כהן המתוקה: "שלום רב, שמי גילי אני נערה. אני קראתי את הספר שלך "זאבים". זה היה
כל הדרך לוושינגטון וחזרה, הגדולה היתה שקועה בספר שהבאתי לה מהספריה פה. "את יודעת שאני מכירה את הסופרת?" שאלתי אותה. "באמת?!" הביטה בי במבט חדש.
גילי כותבת: לפחות אחת יצאה כמוני…בולענית ספרים! והפעם עם "מיקו-בל" של ליאת רוטנר. מחכות בנשימה עצורה לכרך הבא…… ליאת רוטנר עונה: הכרך הבא יוצא ממש
חוזרת מהרצאה כפולה בבית ספר תל"י בירושלים. אחד הנושאים שמרתקים את הילדים בהרצאות שלי יותר מכל הוא היכולת למצוא את עצמך החוצה דרך יצירה כמו
איזה ספר שכתבת את הכי אוהבת?" שאל ילד אחד. "זה כמו לבחור מבין ילדים שלך," אני אומרת. אך אחרי מחשבה מוסיפה: "הספר שהכי נכתב מתוך
בעודי עוברת בשוק לוינסקי עם סלי הקניות, הפיל פתאום אדם מבוגר שק ענק של אגוזי פקאן בפינת חנותו שברחוב. הוא כרע על ברכיו על
יחסים בין בנות בעולם הדתי שונה באופן מפעים, ומלחיץ מיחסים בין בנות בעולם החילוני. אולי כי גדלנו לתוך מציאות שבה אין בנים, אין צורך