קטגוריה: הבלוג

פרק ראשון ניצן עקפה בחשדנות את הר פחיות השימורים. היא הציצה שוב אל מדף דגני הבוקר ומיקמה את עצמה בין אריזה צהובה של קורנפלקס לשקיות

פרק 1 "יופי…" מלמל דין לעצמו, "זה הולך להיות קשה משחשבתי." הוא עמד מרחוק וסקר בפנים מודאגות את הילדים שהתגודדו בחצר בית הספר. הילקוט, שהיה

אלו חודשיים מטורפים אלה… מבית ספר לבית ספר, מהרצאה להרצאה, ילדים ונוער מצד אחד מתנפלים עליי בחיבוק עוטף וממלאים אותי באהבה, מתמכרים לספרים, מגלים לי

שבועיים קודם לכן התעוררתי בבית החולים. "באמת שאת לא זוכרת כלום?" שאל הרופא. התרוממתי בקושי. התחבושת הגדולה שסביב לראשי כיסתה חלק מעיניי הפכה את החדר

"אז קבענו," היא אמרה, ואז הוסיפה בהיסוס, "אמממ… רק עוד משהו שאני צריכה לציין… מקווה שזה לא ישנה את התוכניות שלנו, ושלא תחשבי שאנחנו מזלזלים

את חייה התחילה כילדה מכוערת. תחילה כמו כל התינוקות, פחוסה ואדומת פנים, כאילו נשלפה בלתי גמורה מתוך רחם אמה. אבל אז עוד היה אפשר להתלוצץ

חוזרת מיום התנדבות והשיא היה עם ילדי בית חינוך מיוחד בית אקשטיין. מקיפים אותי ילדים נרגשים אחרי המפגש ומתלהבים במיוחד ממיקו בל, הילד הצנום עם

קרה לכם פעם שיצרתם משהו כל כך מיוחד, כל כך מורכב, כל כך עמוק, אפל, מתוחכם ומשוגע – שהקהל שלכם הגיב לראשונה בחשדנות ובבלבול, אבל

מתוך פוסט שהעליתי בפייסבוק, בעקבות אינסוף התבטאויות ידועות כמו "הנוער לא קורא בכלל" ו"הנוער רק בסמארטפונים": כמה זה מרגיז לפעמים… אך אני חייבת להמשיך ולנשוך