רגע של גאווה – בגיל 29
וואו. אוניברסיטת חיפה ביקשה שאת קורות החיים לתואר השני (טיפול בספרות), עליי לנסח כסיפור ולא כרשימה. עשיתי זאת, ונדהמתי בקריאה החוזרת, כמה ספרים, סדנאות, עבודות
28 בפברואר 2017
אין תגובות
וואו. אוניברסיטת חיפה ביקשה שאת קורות החיים לתואר השני (טיפול בספרות), עליי לנסח כסיפור ולא כרשימה. עשיתי זאת, ונדהמתי בקריאה החוזרת, כמה ספרים, סדנאות, עבודות
"כאימא לבנות שלא אוהבות לקרוא, אתמול לקחנו את ספרך מיקו בל מהספריה, הספר מופיע השנה במצעד הספרים לכיתות ד'-ו'. מיתר ביתי לא הפסיקה לקרוא בו
תתקיים בתל אביב ממש בקרוב, בסטודיו שלי. לקבלת פרטים: [contact-form][contact-field label="שם + גיל" type="name" required="1" /][contact-field label="Email" type="email" required="1" /][/contact-form]
15 שנים חלפו מאז כתבתי את הספר 'קיץ אחד ביחד', אחד מערימות של ספרים למגירה שכתבתי לעצמי ולחברותיי בתקופת ילדותי. בחלומות הכי פרועים שלי לא
הכי מצחיק כשהבנות רצות לחבק אותך אחרי ההרצאה – ולזה אני כבר רגילה – ואז בערב את מוצאת את עצמך מתויגת באינסטגרם עם לייקים שעד
מחר אני שוב בקרית עקרון, הפעם לא בשביל סדנת הכתיבה אלא בשביל הרצאה. מה שאהבתי במיוחד הפעם זה את הברושור 🙂
בסוף ההרצאה השלישית, כשאני כמעט נופלת מהרגליים (אני מפזזת על הבמה כמו שחקן בקאמרי במפגשי הסופר שלי, זה לא עוד שיעור בספרות…), רצות אליי לחדר
תגובות על ההרצאות . "סיימנו סבב הרצאות ראשון עם טעם של עוד. הסופרת ליאת רוטנר, שבגיל 29 יש מאחוריה כבר 17 ספרים שיצאו לאור והצליחו
מול אולם מלא בקרוב לאלף איש – רובם בני נוער, שבאו מרחוק, על חשבון החופש, שילמו כרטיס ובאו כדי להשתתף בכנס 'נוער קורא', שהוקם בהתנדבות
ארין עקפה בחשדנות את הר פחיות השימורים. היא הציצה שוב אל מדף דגני הבוקר ומיקמה את עצמה בין אריזה צהובה של קורנפלקס לשקיות