בילדותי פיתחתי חרדה מהשיעמום, מהמצב הבלתי נשלט שיהיה משהו ארוך שאני חייבת להתרכז בו ולא מצליחה - ואחטוף מהמבוגרים. ואז אחטוף פעם נוספת על זה שאני נבהלת או בוכה מהגערה. זזתי בכיסא בכיתה, ברחו לי פרצופים משועממים אחרי דיבור ממושך על פרשת השבוע בארוחת שבת, וכל הזמן חששתי מהרגע הזה שיראו עליי שאיבדתי סבלנות ויכעסו, ואז יכעסו עוד יותר כשאני נבהלת או רועדת כי אפשר לחשוב מה קרה?! סך הכל הערנו לך, סה''כ דרשנו שתהיי נורמלית ולא חצופה...
וזה היה לופ חרדתי של הבעת שיעמום היפראקטיבית + גערות מההורים או המורים + בהלה או עלבון שלי מהגערות + וגערות עוד יותר גדולות על כך שאני מעזה להעלב. והכל באשמת הבעת פניי, הארורות האלו. המשתעממות, הילדותיות, התזוזה הלא רצונית בכיסא. שבי בעניין כשאבא מדבר על פרשת השבוע למעלה מעשר דקות, שבי בעניין כשהמורה חוזרת בפעם הרביעית על אותו דבר בשביל ילדים שלא הבינו!.... ואז בגיל שמונה קיבלתי את אישור הכניסה לספריית בית הספר.
ולא, לא הייתי תולעת ספרים.
אבל כן גיליתי לראשונה בחיי שאני יכולה לשלוט במצב. ליצור מציאות חדשה שלא תשעמם לי, ואף מבוגר לא יכעס שאני מפליגה הלאה בדמיוני. וכך נוסף על הספרים הבודדים שהצליחו להשאיר אותי מרוכזת -- גיליתי שאני יכולה לחבר ספרים בעצמי. בשביל הכיף. ובשביל חבריי, שמסתבר אהבו את הקצב המהיר ואת הרעיונות וההומור שלי יותר מאת רוב הספרים בספריה. לפחות ככה גילתה הרכזת יום אחד - שכל הילדים בשכבה מעבירים ביניהם מיד ליד מחברות בכתב חרטומים, עם כריכות מאולתרות בצבעי טושים, ומי שכתבה את מאות ה''ספרים'' האלה זו ליאת מכיתה ג'/ד'/ה' 3, שמטפסת על עצים ומשחקת כדורגל בהפסקות.
''למה לא לפרסם את הספרים האלה, נגיד להורים שלך וניעזר בתקציב בית הספר, נכתוב על הכריכה שאת תלמידה שלנו וכו','' אמרה לי בלהט כשתפסה אותי לשיחה בהפסקה כשהייתי בכיתה ה'.
''מי יקרא את הספרים המעפנים שלי בעולם האמיתי ?" נבהלתי. ''הם לא מספיק טובים.''
''אז... למה את כותבת אותם?!"
ובלב, גיחכתי.
~~~~~
נ.ב. לא..אף אחד משלוש מאות ומשהו הספרים-מחברות שכתבתי בתקופת היסודי לא שרד. ילדים לקחו הביתה ולא החזירו, עברנו לתיכונים ולא ביקשתי. כתבתי פשוט עוד. (כולל את טרילוגיית ''קיץ אחד ביחד'' אותה החלטתי להגיש לפרסום רק בגיל 15).
ואגב, תגובה ראשונה, למי שרוצה גם.
לכו לכתוב את ספר חייכם. 🧡 כזה שלא יגרום לכם להתנועע בכיסא-המציאות במועקה אלא ילהיב אתכם, לפחות בחלק שבו יצרתם אותו לבד.
#ליאתרוטנר #ספריםישראלים #ספרותנוער #סופרת #העצמה #כתיבה #כתיבהחוויתית #יצירתיות
איך את מצליחה לעשות את זה
אהבתיאהבתי
בזכותכם 😘
אהבתיאהבתי