אז הטיסו אותי להרצאה בחבל אילות, ומסתבר שהמטוס ינחת בלאילת מוקדם מכפי שחשבתי.
"אפשר שהנהג יוריד אותך במרכז הקניות עד שנתחיל, יש לך שעתיים חלון," הציעה מנהלת מרכז התרבות.
עד כמה שזה מפתה אני חושבת על החום ועל צמידי הרגל הזולים ועל השוק הססגוני שלא מזמן ראיתי כמוהו בתאילנד ובאיטליה נסיעות הכתיבה שלי, ואני מוצאת את עצמי עונה ישר—
"אפשר שהוא יביא לי לשדה קולה זירו וניסע ישר לספריה?"….
מפה לשם מכינים לי שם חדר עם כיבוד (לא ביקשתי) ומחשב (כן ביקשתי), בכל זאת, יש לי שלושה ספרים להגיש עד סוף 2018, למי יש זמן באמת לבלות באילת…
