סדנת כתיבה און-ליין: שיעור 1 – מתחילים

115יש מונח שאני מלמדת בסדנאות שלי, גם לנוער וגם למבוגרים,

והוא:

הקול הכותב והקול העורך

כדי לכתוב בחופשיות ובלי מעצורים עלינו להבדיל ביניהם.

הקול הכותב – הוא אותו אזור במוח שממציא את החלומות, הדימיונות בהקיץ, ואת הדברים הראשונים שעולים לנו בראש, "אסוציאציות", ועל חשיבותן בכתיבה נרחיב בשיעור הבא (2).

הקול העורך – זה הקול שמבקר אותנו. הוא חוסם אותנו מלהגיד הכל ומלהתבטא בחופשיות. הואמקצר, מצנזר, מנסח מחדש, וחושב על מילים יפות יותר, מדויקות יותר, על שמות לגיבורים, על מטאפורות ותיאורים מעניינים. אם אתם כותבים סיפור ואתם מתעכבים יותר מדי בחשיבה על "באיזו מילה הכי מתאים להשתמש?" או "מה יהיה שם הגיבור?" כנראה שאתם יותר מדי משחררים את הקול העורך וכדאי קצת להשקיט אותו, מקסימום נכתוב דברים לא מושלמים, תמיד אפשר לערוך אותם אחר כך.

לסיכום: כיתבו בחופשיות, לפחות בתור התחלה.

 

כש"הקול העורך" שלנו "מפטפט" יותר מדי במוח, ואנחנו כל הזמן נעצרים מניסיון לחשוב מה הכי טוב לכתוב, כדאי קצת להתעלם ממנו ולהתמקד בכתיבה אסוציאטיבית.

ידעתם איך נוצרים פסלי אבן? לא אבן ועוד אבן… אלא אבן אחת ענקית, גדולה ועקומה, שאותה מסתתים עם כלים חדים ומשייפים ומקטינים אותה עוד ועוד – עד שהיא מקבלת את צורתו של פסל יפהפה!

ככה גם כתיבת סיפור… היא כמו לסתת גוש אבן גדול לפסל! קודם תוציאו את כל המילים והרעיונות שיש לכם, את כל התיכנונים והמחשבות הראשונות. ואחר כך… תקצצו, תשנו, תנסחו ותעצבו את זה לצורה מושלמת של סיפור.

תדמיינו ילד בן 4 שחוזר מהגן הביתה… הוא מספר לאמו בהתרגשות על הזיקית שמצא בחצר. לאמו אין סבלנות להקשיב אבל הוא לא שם לב שסיפורו אינו מעניין איש. הוא יורה מילים נלהבות בלי לחשוב, היישר מלבו, לגבי קורותיו "המסעירות" אותו בוקר עם הזיקית.

זהו הקול הכותב.

עם הזמן אנו מתבגרים וגדלים ומבינים מה הסביבה באמת רוצה לשמוע. מה הציפיות החברתיות מאיתנו. מה אסור להגיד. מה "לא יפה" לומר. מה נחשב משעמם, מה נחשב מגוחך וטיפשי. ואז אנחנו מפתחים את הקול העורך ולומדים לעצור את המילים. לבקר את עצמנו. לחסום. ללטש, לקצר, לצנזר. זה מעולה, אבל ברוב המקרים אנחנו עושים את זה יותר מדי, עד שצריך משהו כמו סדנת כתיבה כדי לפתוח אותם מחדש!…

 

.

משימה לבית:

בערב, ממש לפני שהולכים לישון, נתיישב מול דף חלק ועט.

כעת אני רוצה שתכתבו סיפור.

לא משהו מעניין ומדהים, לא משהו שתחשבו עליו לעומק, אלא פשוט התחילו לכתוב תוך שאתם משחזרים בראש מה קרה מהרגע שקמתם בבוקר ועד עכשיו.

חשבו בפשטות על היום שעבר עליכם. ציינו גם דברים שהרגשתם או חשבתם או נזכרתם בהם תוך כדי מה שקרה לכם.

הדברים הכי פשוטים, הכי מובנים מאליהם: קפה נגמר במשרד, מישהו צועק אליכם ברחוב, הכיסא לא נוח, רמת הצפיפות בקפיטריה ואלו תחושות זה מעלה בכם. כל דבר – כל דבר גורם לכם למחשבה או הרגשה, מזכיר לכם משהו אחר, מצייר לכם תמונה במוח. כיתבו הכל. מהלך יומכם הוא גזע עץ, ושלל המחשבות והתחושות שיוצאות מהאירועים שלו הן המון ענפים שמשתרעים לכל כיוון. הימשכו עם הענפים האלה.

הרעיון הוא פשוט להסב את תשומת הלב שלכם ליחס שבין המציאות והכתיבה וכן לגרום לכם להכיר בחומר הגלם החשוב ביותר שיש לכם לכתיבה: החיים שלכם.

בהצלחה!