"ילדה סופרת"
ליאת רוטנר, סופרת למבוגרים ונוער, מספרת בהרצאה סוחפת ומפתיעה, איך החלה לכתוב ספרים עבי-כרס בגיל 8. בעצמה ולבדה. כילדה התקשתה לתקשר ולהתבטא כראוי עם מבוגרים, ורק דרך הספרים פרשה עולם מפורט של רגשות ומחשבות – לא רק לדמויות הילדים אלא גם לדמויות המבוגרים בספרה, שהמציאה להם עולם פנימי שלם של מחשבות ורגשות.
כאשר פנתה להוצאת 'ידיעות' עם ספר שכתבה בגיל 13 , הוריה לא ידעו דבר. הספר התקבל בהוצאה לפני שנודע דבר גילה הצעיר, והפך עוד בטרם סיימה תיכון לספר הנוער הישראלי הנקרא ביותר, עם שורה של רבי מכר בעקבותיו וארבעה ספרי זהב. כיצד זה קרה?
דרך הסיפור הילד והמתבגר מבטא את עצמו טוב יותר, את מחשבותיו הכמוסות ואת רצונו לתקן את העולם לפי איך שהוא רואה לנכון. דרך הקריאה הוא מזדהה עם גיבורים דומים לו, ובעזרת הכתיבה – ממציא גיבורים כאלה. ובעידן הסלולרי, מה השתנה בשנים האחרונים ביכולת שלנו לדמיין וליצור? האם הנוער עדיין קורא (יותר מפעם) והאם אפשר לתקשר איתו (יותר טוב מפעם)?
בסיפורה משתפת ליאת רוטנר על הקשיים הגדולים שבהתמודדות כסופרת צעירה לבד, בעולם של מבוגרים וביקורות ותחרות, במקביל לבעיות אישיות של קושי בהבנת סיטואציות חברתיות והפרעות היפראקטיביות. מה עושה ילד שלא נעזר בהוריו כדי להגשים את חלומו ולהתגבר על חולמנותו? האם זה אפשרי בכלל?
עוד נגלה:
מה מכשיל יצירתיות – אצלנו ואצל ילדים? מדוע הם כן מתלהבים מספרים עבים, כמו אלה שעליהם ידובר בהרצאה, בעולם כה עתיר גירויים?
מה החשיבות של קשר עין והקשבה אמיתית מצידנו?
מסע אל הילד הפנימי, אל דברים ששכחנו, אל דברים שרצינו, ואל ההשראה שתגרום לנו לקום ולעשות.
ליאת רוטנר היא היום סופרת ומרצה, מאחוריה 18 ספרים, ומנחת כתיבה יוצרת וכתיבה רגשית לנוער ולילדים – דרך עבודה על יכולת הביטוי העצמי, קשר העין ועידוד השפה והיצירתיות.
מתוך סדנאות הכתיבה הרגשית והיצירתית עם ילדים:
ליאת רוטנר 
מחשבה אחת על “הרצאה לציבור ההורים, אנשי חינוך ומטפלים באמנויות”