לפני ארבע שנים, בדירתי החדשה בפלורנטין תל אביב.
זונחת מאחוריי את עולם הדייטיאדה של ירושלים ובמקביל את כל התפיסה העצמית שלי, ועוברת לעולם של צבעים טיול ואמנות ומתנדבים בהפקת מידברן ואירועי קהילה.
כמה סקרנות ואי-ידיעה לגבי הבאות יש לי בעיניים, כמה מורגלות לסטנדרטים נמוכים מאוד בתפיסה העצמית לגבי האהבה שאני ראויה לקבל מהעולם.
אם יכולתי לחזור אחורה ולתת לה את כל התובנות שיש לי עכשיו, הייתי מתחילה ליהנות הרבה, הרבה יותר מוקדם.
ו...עם כל הכבוד לשנים שלפני כן, בגיל 29 נראיתי הכי טוב 💙💙💙
היום מומולדת🤗
ובא לי כמתנה - תרגומון קסמים. כזה שכולו בעברית, רק שבטור השני תהיה הפרשנות האסוציאטיבית הסאבטקסטואלית של האדם שמולנו אל המשפטים הפרקטיים שבטור הראשון... עם כמה שהתבגרתי בעוד אביב, מבחינת סמנטיקה מנטלית לעתים חוששת שתמיד יהיה לי פער מסוים עם השיח היומיומי.
הבוקר הייתה לי שיחה שמעולם לא דמיינתי שאנהל עם אדם אהוב לאחר שאמרתי לו משפט שבעיניי היה סופר חברי ואוהב, אבל הוא פירש מילה שהייתה שם ("אם") כהתנשאות מלגלגת. זה נפתר במהרה, אך הותרתי עם עקצוץ חזק. הפעם מדובר בחבר ומתקשר ששיקף לי, אבל יש עולם שלם בחוץ שלא. וחרף כל ההתבגרויות, אני ממשיכה לכשול בדברים הקטנים האלה: הסמנטיקה של מילה או וייב לכאורה לא במקומם, שיוצרים רושם שהפנייה שלי היא צינית, או פאסיב אגרסיבית, וכולי.
המלכוד הכי גדול הוא *שמפני* שאני סופרת ומנחת כתיבהתרפיה אני נתפסת כמי ש*ברור שמבינה* את הסאבטקסט המתוחכם וברור שהיא נקטה במילה זו או זו כדי ליצור רושם זה או אחר.
אבל קיים דיסנוננס עצום, כמעט טרגי, בין מיומנות הכתיבה הסיפורית/תרפית לבין ההבנה בסמנטיקה בסיסית של סאבטקסט, כי הן ניגודים, וכשאני מדברת מול אנשים אני הכי ליטרלי בעולם. ברמה שלא תיאמן. אין תרתי משמע. משפט כמו "טוב אני אודה לך אם זה יהיה X כשאחזור" הוא נטו, הודאה מקרב הלב לאדם 😍 אם הוא יתחשב בי ויהיה X כשאחזור, אבל הוא לא חייב ולכן אני לא מבקשת או דורשת רק אומרת שאשמח אם. זו רק דוגמא, ועכשיו תחשבו כמה פעמים דיברתי ככה כמנהלת צעירה ומפוחדת למדי וכמה הסגברות זועפות או אנטי קיבלתי כתגובה **בלי להבין** למה.
ותוסיפו לזה את האופי שהיה לי פעם, המרצה הסמרטוטי, ותקבלו רצף של שנים של פגיעות שורטות בלי טיפת הבנה או כלים איך להתגונן מפניהן, איך לעשות אחרת או לפתור, הרי השיחות חדשות כל הזמן ואין תהליך למידה של מה נכון או לא, אז את הולכת ומסתגרת.
ומצד שני...
זה בדיוק מה שעזר לי להצליח ולהיות טוטאלית בצד השני של הסקאלה: הכתיבה הסיפורית דרמטית, והנחיית הכתיבהתרפיה (שמחייבת ניקוי מחסומים ופרשנויות, והסתכלות ישירה אל המילים והרגש). אנשים בסדנאות שלי נפעמים מהעוצמה של זה, לא מאמינים כמה עמוק הם יכולים להגיע ללב התוכן הטהור שבתוכם, מה מסתתר מתחת לכל המסיכות והסאבטקסטים שאנחנו מנקים ביחד -- אבל ביומיום, הם לא יודעים, שלי עצמי יותר קשה מאשר להם. עם כל האלימות המילולית או הציניות, העוקצנות המוסווית והשיח הסאבטקסטואלי עם אסוציאציות מדומיינות שהמוח שלי לא מצליח להכיל. ג'יזס, דברו ישיר.
אז כן, ליום ההולדת בא לי תרגומון. מזל טוב ואביב שמח😘
