אז חשבתי שהגעתי עד הודו כדי להתנתק ולהתמקד בעולמי הפנימי...
עד שתוך ארבעה ימים מהנחיתה השמועה ש''ליאת רוטנר כאן'' פשטה בדרמקוט-בגסו כאש בשדה קנאביס וזרים מקסימים החלו להתיישב לידי במפתיע כדי לבקש שאעביר סדנאות או כדי לשתף אותי בחווית ההשפעה של הספרים עליהם. ולפני שהבנתי מה קורה, התחלתי להסכים להתנדב להעביר סדנאות כתיבה חוויתיות בדרמקוט. ובבית חב''ד בגסו. ובלב היהודי. ובגסטהאוסים הישראלים.
לא חשבתי על זה בכלל כשארזתי להודו. לא לקחתי שום ספר שלי. לא את קלפי הביבליותרפיה בהם אני משתמשת בסדנאות. לא שום דבר שיזהה או יקדם אותי מבחינה עסקית. אבל אוקיי, זורמים. והעיניים הנוצצות שלהם בסיום, והפניות המרגשות בימים שאחרי, ש''התחלתי אחרי הסדנה לכתוב ספר על המסע שלי כאן!!" הן התמורה העיקרית, קצת כמו בארץ אבל פה במיוחד. מישהו אמר לי כאן שאני צריכה להפנים שהכתיבה וההנחייה שלי הן נתינה עצומה, ולא משהו אגואיסטי לעצמי כמו שהילדה המתביישת שבי חשבה תמיד ולכן נרתעה מאור הזרקורים, ולכן אני צריכה לזרוח ממנה, לראות את זה.
עכשיו
אני רואה את זה.
#ליאתרוטנר #כתיבה #כתיבהחוויתית #כתיבהיוצרת #ביתהספרלכתיבהיוצרת #ביתהספרלכתיבה #סדנאותליאתרוטנר #סופרת #סדנאות
