אם חורגת – מתוך סדנת הכתיבה לילדים

לא הכל אתם יודעים.
 
מאיה, בת 10, תלמידת סדנת הכתיבה שלי בנס ציונה,
חושפת לכם מנקודת המבט של דמות אחרת,
בתרגיל שעשינו "כניסה לנעלי הרשע".
 
 

אם חורגת / מאיה, כיתה ד'

 
שלום לכם, שמי מרקולה וכן, אתם בטח מכירים אותי מסיפורה של סינדרלה.
בסיפור, אני האמא החורגת הרעה שלה, אבל היום רציתי לספר לכם את הסיפור מהצד שלי.
כאן אני לא נוראית כל כך, אני רוצה לחשוף לכם את האמת כולה, אז בואו נתחיל:
כמו שאתם בטח יודעים, בעלי מת ומצאתי בעל חדש, אביה של סינדרלה, מאד אהבתי אותו, אהבתי עד מוות.
לא יכולתי לעכל את האהבה הזאת מאז שבעלי נפטר, כל האורות בי נכבו, כל השמחה , הכיף והאושר.
אבל כאשר הכרתי את כריסטיאנו , אביה של סינדרלה, האורות בי נדלקו מחדש, האושר בי התעורר ויצאתי לחיים חדשים.
חשוב לציין שאהבתי מאד את סינדרלה, גם היא ציינה זאת בסיפורה לפני שאביה מת.
עבר זמן ואביה של סינדרלה נפטר. איבדתי את עשתונותיי וחזרתי למצבי הקודם, המצב הראשון הדכאוני שהייתי בו כאשר בעלי הראשון נפטר ולא חשבתי שיכל להיות משהו גרוע מכך.
שרר בי דיכאון נוראי וסינדרלה הייתה עצובה לא פחות ממני, גם היא הסתגרה בחדרה ובכתה.
ניחמנו אחת את השניה. כאשר אביה של סינדרלה נפטר לא היה מי שיפרנס אותנו ונשארנו רק עם הכסף שנשאר בכספת.
הכסף הזה יספיק רק לאוכל ובגדים ובעצם לחיות כמו משפחה ממוצעת.
עד הלום, הייתה לנו עוזרת שסידרה וניקתה לנו את הבית.
ידעתי שלא נוכל עוד להעסיק את העוזרת ולא נעמוד בתקציבים וכך לאט לאט הבית הוזנח, חוץ משתי בנותיי העצלניות כל הבית היה בדיכאון, אף אחד לא דיבר אחד עם השני, המכאוב לא עזר לסידור הבלאגן אך סינדרלה תפסה יוזמה והחליטה לסדר את הבית.
עברו ימים ואני עדיין נשארתי בדיכאון, סינדרלה לקחה את סידור הבית והתנהגה כמו עוזרת בית, לבשה בגדים מרופטים, נעליים מלוכלכות והבעיה היא שהיא התחילה להתרגל לכך, יום יום כיבסה, ניקתה ועשתה את כל מטלות הבית.
אני רציתי שהיא תפסיק כי ידעתי שאביה לא היה נותן לזה יד, אבל היא עשתה זאת מרצונה וזאת הייתה טעותי כי חשבתי שהיא נהנית מזה.
עם הזמן, סינדרלה חשבה שאני רוצה בכך וכופה עליה את המטלות, אבל אני בלבי חשבתי שהיא אוהבת ונהנית מכך.
סינדרלה הייתה ידועה בחכמתה, יופייה ובנדיבותה.
מצאתי עצמי מבקשת ממנה: "סינדרלה…תרחצי את החתול", "סינדרלה….תתפרי את הבגדים", "סינדרלה….תעשי כביסה" ועוד.
סינדרלה הסתגרה בחדרה ובכתה, אני חשבתי שזה בגלל מות אביה, מסתבר שלאחר שסיפרה את סיפורה, הבנתי שזה בגלל עבודות הבית המפרכות שנתתי לה.
עד צאת סיפורה, הייתי משוכנעת שהניקיונות זה דבר אהוב עליה כדי להמשיך את המורשת של אביה מכיוון שכל משפחתו מדורי דורות, התגוררו שם, אצילים, נסיכים ועוד עשירים שהיו קרובים לו, זהו בית הנחשב מוזיאון בממלכה עד לפני שהוא לקח את הבית לידיו.
יום אחד הגיע מכתב מהנסיך ובו היה כתוב שכל נערה המתגוררת בממלכה, מוזמנת לנשף מפואר שבו יבחר הנסיך מי תהיה אשתו לעתיד.
ישר חשבתי שבנותיי ישמחו לבוא לנשף ואף יבחרו בהן, אבל לא העליתי בדעתי שסינדרלה תתחבר לרעיון ולכן לא הצעתי לה.
יום הנשף הגיע והודעתי לבנותיי, שהתארגנו. סינדרלה שאלה אם אפשר להצטרף אבל הייתי בטוחה שהיא עושה זאת כדי לרצות אותי ולא הסכמתי כי רציתי שהיא תעשה את מה שהיא אוהבת, לנקות ולסדר, והוספתי לה עוד מטלות בבית.
ואז… הפיה הגיעה… הנסיך התאהב בסינדרלה… ואת ההמשך אתם כבר יודעים.
ואני עד היום תוהה, כשבאו למדוד את נעל הזכוכית לסינדרלה, מדוע הגיעו השומרים ואסרו אותי ואת בנותיי.
הרי רק ניסיתי לעזור.
 
התמונה של ‏ליאת רוטנר - סופרת ומנחת כתיבה‏.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s