"מה…?!" חשבתי, כשהסכמתי להנחות סדנת כתיבה בכנס המחוננים הארצי,
"נוער מחונן? כזה עוד לא היה לי… זו תהיה, כמו שאומר אייל שני, או הצלחה מסחררת או התרסקות ענקית…."
כי מה אם הם יבהו בי בציניות משועממת של גאונים ויגידו בקול מה זה השטויות האלו, מה אם לא ירשו לעצמם להיפתח, להיות שטותיים ותמימים, ולכתוב דברים דביליים מתוך הלב?
ואז הם באו ושתו בכזו צמא והבנה את הסיפור שלי על כתיבת ספרים ועולמות דימיוניים בגיל 8, על דיבור בשפה גבוהה מדי עם בני כיתתי, על חוסר העניין בתחומיהן של בנות גילי (בגדים וטלנובלות) שהוביל לתחושת בדידות לעיתים אך גם להמצאת ספרים, ומקץ רבע שעה כבר נשאבנו כולנו למעגל קסום של שיתוף, יצירה, סיפורים והתרגשות.
כנס נוער מחוננים 2016, מדיטק חולון
ליאת רוטנר 