וואו.
אוניברסיטת חיפה ביקשה שאת קורות החיים לתואר השני (טיפול בספרות), עליי לנסח כסיפור ולא כרשימה.
עשיתי זאת, ונדהמתי בקריאה החוזרת, כמה ספרים, סדנאות, עבודות תוכן עצמאיות, הרצאות ותמיד-תמיד משרה מלאה במקביל (או אוניברסיטה), עשיתי כל שנה ושנה.
פתאום אני כבר לא מרגישה כזו עצלנית רק בגלל שאני עצמאית שקמה מאוחר, או מטומטמת ומרוקנת רק כי הספר ממאן להיכתב, או מובטלת מרודה רק כי ההכנסות כעוסקת-בספרות הן נמוכות.
פתאום אני מרגישה שדווקא הספקתי הרבה מאוד בשנים שבהן אני חיה, וזה קורות חיים שבכיף יכולה אישה בת 50 להגיש בגאווה.
יואו, איזה כיף. 