יום הרצאות בבית ספר מ"מ ב' בצפת.
בסוף כל אחת מההרצאות (היו שתי הרצאות) רצו אליי ילדות נרגשות, וחיבקו אותי בחוזקה. אני רגילה שניגשים אליי ילדים, במיוחד ילדות, ומבקשות להצטלם איתי או להתחבק איתי בהססנות. אבל לזה לא ציפיתי. הן פשוט ניגשו אליי וללא מילים נצמדו אליי וחיבקו אותי חזק.
כנראה משהו בהרצאה על היותי ילדה חולמנית ומבולבלת עם מעט קשיים חברתיים, שמצאה את דרכה אל "העולם הגדול" החברתי באמצעות כתיבה וסיפורים, נגע ללבן.
זה היה מאוד מרגש.