היי ליאת.
קוראים לי אורי שגב ואני בת 14. היום הגעתי לכנס נוער קורא, ובין היתר צפיתי בהרצאה שלך.
כדאי שאתוודה, מעולם לא קראתי ספר שלך. עד שהדבר יבוא על תיקונו (והוא יבוא, כמובן!), רציתי לספר לך שמאותה הרצאה יצאתי ברגליים רועדות ועיניים פעורות לרווחה, כמעט כמו בפעם ההיא בה נשארתי ערה לילה שלם כדי לסיים ספר של הרלן קובן.
ההרצאה שלך כל כך ריתקה אותי. המשפטים שלך סחפו אותי לחלוטין לתוך עצמי ולתוך ההזדהות העצומה שלי איתך. אני כותבת מאז שאני בת שמונה, אני חושבת. סיפורים, שירים, ספרים ועוד הרבה מאוד חיות אחרות שקשה לי להניח תחת כותרת אחת בלי להתבלבל יותר מידי.
אני חושבת שזה התחיל מסיפור שנכתב במחברת אדומה דקה כשהייתי בכיתה ג', על ילדה שעוברת לגור בבית חדש, מגלה חדרים סודיים עמוק תחת יסודות הבית ויחד עם הילדים השכנים היא מפענחת תעלומות מוזרות בעיר. בשלב מסוים מצאתי את עצמי, ילדה בכיתה ג' שכותבת שיר על הרגע הצבעוני שבין סוף החיים לתחילת המוות, עומדת מול אמא שלה ומנסה להכחיש כל קשר לפיסת הנייר עליה נכתב השיר המדאיג הזה.
מאז ברחתי עם הכתיבה למקומות רחוקים ויפים, אבל מעולם לא לקחתי איתי אף אחד.
בכיתה ה' כבר הרגשתי מספיק "בוגרת" כדי שקהל המבוגרים סביבי יוכל לשפוט את הדברים שכתבתי בלי לפחד שמדובר בילדה שזקוקה נואשות לטיפול פסיכולוגי או למנה הגונה של הגיון ומציאות. ועדיין, היה בעיניי כולם תמוה שאני כותבת על מלחמה בכל כך הרבה דיוק וחדות. הרי מעולם לא הייתי שם, בשדה הקרב, ומעולם לא חוויתי את האבדן של להט האהבה או את הפחד מהחיים עצמם!
אולי הם סירבו להבין שהדמיון שלי יכול לקחת אותי לכל מקום שרק ארצה.
בכיתה אני יושבת יחד עם עוד עשרה ילדים מחוננים אחרים, ובין הנהון קצר להנהון ארוך אני בוהה בנקודות מרוחקות ושוקעת במחשבות פילוסופיות להחריד עד שבסוף השיעור הטוש ניתק מהלוח באנחה עמומה והמורה שואלת "אורי, הבנת את הנוסחה לחישוב שיפוע של פונקציות?". כמובן שהבנתי. זאת אומרת, הבנתי מהי משמעות החיים או מהו אורכו של הנצח.
כולם יודעים שאני אוהבת כתיבה, אבל כתיבה היא גם החיפוש המתמיד שלי אחר מי שאני באמת, הדרך שלי לברוא ולהרוס עולמות במגע של קצה עיפרון בדף, התשובות שאני מחפשת והתשובות שלעולם לא אמצא, ואולי גם מילים שלעולם לא אוכל לבטאן בקול. ולמרות זאת, אני קצת מפחדת שלעולם לא אצליח להשלים כתיבה של ספר אחד שלם או שאולי לא אצליח לעניין אף אחד מהאנשים על פני כדור הארץ.
בהזדהות עמוקה והערכה בלתי פוסקת,
אורי.