כל הדרך לוושינגטון וחזרה,
הגדולה היתה שקועה בספר שהבאתי לה מהספריה פה.

"את יודעת שאני מכירה את הסופרת?" שאלתי אותה.
"באמת?!" הביטה בי במבט חדש.
"סוג של, " אמרתי, "אני זוכרת אותה ילדה קטנה…"
"וואו אמא," חיוך מנחם נשלח אלי, "את באמת ממש ממש מבוגרת כבר!"

אז ליה ליאת רוטנר,
תודה על ספרים מעולים שמרגיעים את ההמולה, מלטשים את העברית, וסוחפים את הדימיון.

וגם על זה שנתת לי להרגיש "ממש ממש מבוגרת"…

5