כל הדרך לוושינגטון וחזרה,
הגדולה היתה שקועה בספר שהבאתי לה מהספריה פה.

"את יודעת שאני מכירה את הסופרת?" שאלתי אותה.
"באמת?!" הביטה בי במבט חדש.
"סוג של, " אמרתי, "אני זוכרת אותה ילדה קטנה…"
"וואו אמא," חיוך מנחם נשלח אלי, "את באמת ממש ממש מבוגרת כבר!"

אז ליה ליאת רוטנר,
תודה על ספרים מעולים שמרגיעים את ההמולה, מלטשים את העברית, וסוחפים את הדימיון.

וגם על זה שנתת לי להרגיש "ממש ממש מבוגרת"…

5


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s