מכתבה של דקל

"שלום ליאת,
קוראים לי דקל לוי אני בת 14 ואני סיימתי לא מזמן לקרוא את הספר שכתבת "זאבים".
אני מודה שלפי השם חשבתי שהתוכן יהיה דיי שונה כי בכל זאת אולי אנשי זאב או משהו, אבל הכתיבה שלך הדהימה אותי כל פרק חדש.
היו כל כך הרבה דברים לא צפויים בספר!!!
והבנתי לפני הסוף שדן וגורי לא יהיו חברים הם יהיו אוייבים לנצח, אבל מה אלין ועלמה? אני חושבת שמין הראוי שהן ישלימו אחרי כל מה שעברו, הריב והכל אז מה מצב הייחסים בינהן? כתבת שהן התחילו לדבר אבל לא ממש ציינת עם הן השלימו בסוף.
גם רמזת הרבה שיהיה משהו בין מיקה לעומר.. אז הם בסוף ביחד?
הייתי שמחה עם תעני לי על השאלות הללו במייל כי מסקרן אותי לדעת באמת מה עם אהובה היא ובורכין ביחד עכשיו? היא באה לבית קברות והיה סימן שהיא מעודדת אותו עכשיו…
אבל בלי שום קשר הספר שלך לקח אותי למסע מדהים אני מאוד נהנתי לקרוא אותו הוא ריתק אותי ובאמת לא יכולתי להוריד ממנו את העיניים.
תודה לך שכתבת ספר כל כך מדהים שאני בטוחה ששינה נקודות מבט של עוד הרבה ילדים בארץ.
הרעיון של הספר שכתבת היה יחודי ומעניין אני חושבת שדווקא בגלל שאנחנו בעידן הטכנולוגי קריאת ספרים היא הדבר הכי משמעותי שקיים אז תודה לך שפתחת לי עוד דלת בדמיון.
בנוסף לכל מה שאמרתי אני כותבת ספרים בעצמי והחלום שלי הוא להיות סופרת.
הדהים אותי שאת הוצאת את ספרך הראשון בגיל 16 כי אני חשבתי שנערים לא יכולים להוציא ספרים ונתת לי סוג של תקווה.
הייתי שמחה עם היית כותבת לי איפה להתחיל.. מה לעשות.. ..
תודה מראש, דקל"

(בתמונה: ליאת רוטנר בחתימות על "זאבים" בשבוע הספר האחרון. צילום: ידיעות-ספרים)

7.jpg