בנות ובנות – דת וחילוניות

יחסים בין בנות בעולם הדתי
שונה באופן מפעים, ומלחיץ
מיחסים בין בנות בעולם החילוני.

אולי כי גדלנו לתוך מציאות שבה אין בנים, אין צורך לעשות רושם, אין מתח מיני ואין את זו שכולם רוצים אותה או שכל הבנים מתייחסים אליה יותר. יש קצת יותר גבריות. יותר בדיחות מטופשות והתפרעותלא סקסית, יותר ספורטיביות בהתנהגות, יותר שחרור ואמון.
נכון, יש בזה מלא חסרונות ואני לא תומכת נלהבת של סביבת בנות בלבד עד גיל 19, במיוחד אם הבת בוחרת לחיות בעולם חילוני בבגרותה ואז יש חוסר הבנה מוחלט לגבי גברים והשפה עמם… וצריך ללמוד הכל מחדש כמו בת 11 בגוף של בת 26…
אבל…
מבחינת היחסים בין בנות, התחושה היא לגמרי שהחברה הדתית לאומית לוקחת.
זה רק אתן. הכל ברור, פשוט וכמעט נטול תחרותיות. אין בנים עם ההומור והגישה הפרקטית המיוחדים שלהם ולכן באופן טבעי אתן, כולכן, נהיות טיפונת יותר "גבריות", פחות חשדניות ומעושות. אני זוכרת איך עברתי לעולם החילוני המעורב ובבת אחת התחלתי להרגיש מוזר, לא נוח, כמעט מותקפת במבטים או בטון דיבור עוקצני, של בנות מסוימות (לא כולן. שלא יצא מהפוסט תגובות אידיוטיות שחושבות שטענתי שחילוניות ביצ'יות ודתיות צדיקות. תקראו כראוי) שראו בהתנהלותי הנאיבית וחסרת הסרקזם הנשי כמשהו שיש להתקומם עליו. להשקיט אותו. באתי לעולם החילוני כדי להיות חופשיה ממגבלות חברתיות – והנה מסתבר שהחופש ממגבלות חברתיות, מהתנהגות "נשית" חשדנית ועוקצנית ומיחסי כוחות בין בנות – היה לי יותר דוקא בחברת הבנות הדתית.
שוב, אין כאן טוב ורע, עדיף ומגונה. היתרון של חברת הבנות המשוחררות בינן לבין עצמן באה בחסרון כשהן צריכות להתערבב עם בנים, ובהחלט קשה בגיל בוגר לעבור פתאום את תהליך החיברות החשוב הזה שבנות חילוניות עוברות מילדותן בטבעיות ובהדרגה. אבל שוב… היכולת להיות פתוחה וכנה, טבעית ומגוחכת, בלי צורך קטן שמהבהב לריב על תשומת לבם של בנים או לחטוף חיצים מבנות שרואות בך איום אפילו כשאת הכי חמודה והססנית כלפיהם —
היכולת הזו,
אני מרגישה כל כך בחסרונה, וגם כשהיא קיימת היא פחותה בהרבה.

תודה לך עולם חילוני על החופש והפתיחות כביכול להיראות ולהישמע, בין נשים וגברים–
וגעגועים אליך, עולם דתי
על החופש האמיתי, ללא כביכול
להיות אני
עם כל חולשותיי וסערותיי וחיוכיי, כל עוד זה בין נשים בלבד.
.